פסק-דין בתיק ת"א 80141/95

מבוא

• 1.       שיתוף כפוי בזכויות חכירה לדורות ב"נחלה חקלאית" הניב מחלוקות וסכסוכים רבים בין השותפים. מחלוקות וסכסוכים אלה שימשו נושא להתדיינות משפטית ארוכה וממושכת בתביעה שבפני. המדובר בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהוגשה לבית המשפט בשלהי שנת 1995 על ידי אחד השותפים (מר דוד אורבך ז"ל) שנפשו נקעה מן השותפות ועז היה רצונו להיפרד משותפיו. לאחר שתיים עשרה שנות התדיינות, במהלכן קוימו הליכים משפטיים מרובים, הגיע הזמן לחרוץ את דינה של התביעה.

• 2.       בפתח דבר ראיתי להעיר שתי הערות: האחת, תביעה זו הועברה לטיפולי רק במהלך חודש אוגוסט שנת 2002. למן הגשתה ועד שהונחה לפתחי התבררה התביעה תחילה בפני השופטת נורית אחיטוב ואחר כך בפני השופטת דליה אבי-גיא. השנייה, מוצא אני לנכון להביע צערי על כי מחלוקת פשוטה לגבי אופן ביצועו של פירוק השיתוף במקרקעין נשוא התביעה נמשכה שנים רבות בעיקר בשל חוסר שיתוף פעולה בין בעלי הדין ועיסוקם בהתכתשויות מיותרות ומתישות. ברם, כיוון שמחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים (ראו האמור במסכת אבות ה, יז), וכזו היא המחלוקת שבפנינו, ובשים לב לכך שמה שלא עושה השכל עושה הזמן, הגענו לסוף הדרך.

פסק דין זה הוא האחרון בסדרה ארוכה של החלטות. הוא סותם את הגולל על פרשת התביעה הארוכה. למען הסדר הטוב, וכדי למנוע הכברת מלל מיותר, אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.

התביעה והצדדים לה

• 3.       מר דוד אורבך ז"ל (להלן גם-"המנוח") והנתבעים מס' 1 ו-2 (להלן, לפי העניין גם- "הנתבעים" או "ה"ה אמסטר") הם בעלי זכויות חכירה לדורות משותפות במקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 6413, הנמצאים בהוד השרון (לשעבר מגדיאל), בשטח כולל של 11,308 מ"ר (להלן גם- "הנכס"). זכויות חכירה אלה רשומות בלשכת רישום המקרקעין.

על-פי נסח רישום מקרקעין למנוח 50% מזכויות החכירה המשותפות בנכס ולכל אחד מהנתבעים 25% מהזכויות דנן. למעשה, אין למנוח ולנתבעים חלק מסוים בנכס המשותף. זכויות החכירה המשותפות הינן בחלקים בלתי מסוימים בנכס (קרי במושאע).

• 4.        הקרן הקיימת לישראל (להלן-"קק"ל") היא הבעלים הרשום של הנכס. הנכס (בהיותו מקרקעי ישראל, כמשמעותו של מונח זה בחוק יסוד: מקרקעי ישראל) מנוהל על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן גם- "המינהל" או "הנתבע 3").

• 5.       ביום 12.12.95 הגיש המנוח נגד הנתבעים והמינהל תביעה לפירוק שיתוף בנכס בדרך של מכירה לכל המרבה במחיר ולחלופין בדרך של חלוקת הנכס בעין על-פי הזכויות הרשומות (להלן-"התביעה"). התביעה הוגשה במקורה גם נגד המפקח על רישום המקרקעין, כנתבע פורמאלי. נתבע זה נמחק מכתב התביעה ביום 22.3.98 (ראו עמ' 6 לפרוטוקול שנוהל ע"י השופטת אחיטוב).

• 6.       ביום 3.12.98, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, נפטר המנוח. עו"ד יצחק גולדנצוייג נתמנה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בבאר שבע (במסגרת ת"ע 200/98) כמנהל זמני לעזבונו.

ביום 28.12.98 החליטה השופטת אחיטוב כי מנהל העיזבון הזמני ועיריית הוד השרון, יירשמו כתובעים במקום המנוח. ביום 11.4.00 הודיע עו"ד גולדנצוייג לביהמ"ש שהמינוי הזמני שלו כמנהל עזבון המנוח הפך למינוי קבוע (ראו עמ' 6 לפרוטוקול שנוהל ע"י השופטת אבי-גיא). הערה לפיה מונה עו"ד גולדנצוייג למנהל עזבון המנוח (מכוח החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בבאר שבע במסגרת ת"ע 203/98) נרשמה בנסח רישום המקרקעין.

• 7.       כאן המקום להבהיר כי המנוח הותיר צוואה בכתב יד במסגרתה הוריש את כל זכויותיו בנכס לעיריית הוד השרון (להלן גם-"העירייה"), בתנאי שיוקם על החלקה מוזיאון או אתר הנצחה לראשוני מגדיאל.

יצוין כי העברת זכויות החכירה של המנוח בנכס לעירייה הותנתה בקיום התחייבויות מסוימות של העירייה ובסילוק חובות העזבון. מטעמים שלא התבהרו העדיפה העירייה שלא לשלם את חלקה בחובות העזבון. למעשה, העירייה ויתרה על הנכס והסכימה למכירת זכויות החכירה הבלתי מסוימות של המנוח בו לצד שלישי.

• 8.        ביום 13.11.02 קוים הליך התמחרות בביהמ"ש לענייני משפחה בבאר שבע, בו מתבררים, כאמור, הליכי ניהול עזבון המנוח (ת"ע 200/98). הליך ההתמחרות נערך בעקבות בקשת מנהל העזבון למכור את זכויות החכירה הבלתי מסוימות של המנוח בנכס למציע שיציע את המחיר הגבוה ביותר, בהתמחרות שתיערך בבית המשפט, בהתאם לזכותו הקבועה בסעיף 34(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן-"חוק המקרקעין").

• 9.       ביום 8.12.02 החליט ביהמ"ש לענייני משפחה בבאר שבע (השופטת אלון-לאופר, כתוארה אז) לאשר את מכירת זכויות החכירה הבלתי מסוימות של המנוח בנכס למר אלי רואש (להלן-"מר רואש" או "הנתבע 4"). בהחלטה המאשרת את המכירה הטעים בית המשפט כי "יורשת הזכויות בנכס על פי צוואת המנוח, מועצת הוד השרון, הודיעה שהיא מסכימה למכירה על פי ההסכם שערך מנהל העיזבון".

• 10.   בפועל, הסכם המכירה מיום 24.12.02 (שהוגש לתיק ביהמ"ש) נחתם בין עזבון המנוח באמצעות מנהל העזבון, עו"ד גולדנצוייג, לבין מר רואש ומר גדעון ברק (להלן- "מר ברק" או "הנתבע 5"). אף בהצהרה על מכירת הזכויות לצורך מס שבח צויינו מר רואש ומר ברק כרוכשים. לטענת עו"ד גולדנצוייג, מר רואש, הקונה שאושר ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בבאר שבע בהחלטתו מיום 8.12.02, מייצג קבוצה של רוכשים. בהתחשב בנתונים עובדתיים אלה החלטתי לצרף את מר רואש ומר ברק (להלן-"הרוכשים") כנתבעים 4 ו-5 בתביעה (ראו החלטתי מיום 18.10.06, בעמ' 21 לפרוטוקול).

• 11.   בנוסף, לאור אישור מכירת זכויות המנוח בנכס למר רואש ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה, הוריתי על מחיקת עיריית הוד השרון ממעמדה כתובעת בתביעה, תוך שמירת זכויותיה (ככל שקיימות). בהחלטתי מיום 6.3.07 (פרוטוקול עמ' 53-54) קבעתי, בין היתר, כי:

"בגדר ההליכים שבפניי, המחלוקת הדורשת הכרעה היא חלוקת זכויות החכירה לדורות במקרקעין בין עזבון אורבך ז"ל לבין הנתבעים 1 ו-2. התוצר הסופי של החלוקה הוא היווצרות שתי חלקות חדשות לגביהן ייעשה רישום זכויות החכירה במקרקעין על שם מנהל עזבונו של המנוח, ביחס ליחידה אחת, ועל שם הנתבעים 1 ו-2, ביחס ליחידה שנייה. ככל שתהא מחלוקת בין הצדדים (לרבות עיריית הוד השרון) בשאלה מיהו החולייה הבאה בשרשרת, האמורה להירשם בלשכת רישום המקרקעין תחת מנהל עזבון המנוח, יוכרע עניין זה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בגדר תיק 200/98 הנ"ל".

המערכת החוזית